דברים שרואים מכאן לא רואים משם

היא חווה את בן הזוג שלה כאגואיסט קר וחסר רגישות. לפעמים ההתנהגות שלו נראית לה פשוט מרושעת ואכזרית. בן הזוג שלה חושב שהיא פשוט מגיבה לדברים באופן מוגזם ושהבעיה היא שיש לו בת זוג רגישה מדיי ותובענית מדיי. שניהם מתוסכלים מהמצב ולא מצליחים להבין מה גורם לכשלים התקשורתיים המרובים ביניהם ולחוסר ההבנה התמידי בקשר שלהם. חלק גדול מהקשרים הזוגיים האלו מסתיים על מדרגות הרבנות וגורר בעקבותיו נזק רגשי וכלכלי כבד לשני בני הזוג ולילדיהם המשותפים.

מה שבעצם קורה בהרבה מהמקרים האלו, הוא שמאחורי הקשיים הגלויים בזוגיות, מסתתרת הפרעת תקשורת סמויה ובלתי מאובחנת של אחד מבני הזוג, כשבדרך כלל, מדובר בגבר. ולמה דווקא בגבר? כי מבחינה סטטיסטית, הפרעות תקשורת מאפיינות יותר את המין הגברי, כשהיחס הוא אחד לארבע, כלומר, על כל אישה מאובחנת ישנם ארבעה גברים מאובחנים.בישראל, האוכלוסייה הבוגרת של אנשים בעלי משפחות אינה מאובחנת כלל ולא קיימת מודעות ציבורית וקלינית לנושא, כך שבמצב הקיים, למרבית הזוגות האלו אין מושג עם מה בעצם הם באמת מתמודדים. כשמבינים שייתכן והפרעת תקשורת בלתי מאובחנת היא המקור לקצרים התקשורתיים בקשר הזוגי, זה מאפשר לשנות את נקודת המבט על מה שקורה במערכת היחסים ולנתח את המתרחש באמצעות משקפיים חדשים המבהירים ומפרשים באופן שונה את התמונה המשתקפת. משם, ניתן גם להתחיל תהליך של שיקום והחלמה.

אלברט מהרביאן, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת לוס אנג'לס, ערך את המחקר המצוטט ביותר בנושא תקשורת. ממסקנות המחקר עולה ש- 55%  ממה שאנו מגיבים אליו מתרחש במישור החזותי, כשהכוונה לשפת הגוף ולהבעות הפנים שלנו. 38%  קשור להיבט השמיעתי, הקול או הצליל של התקשורת. זה כולל את האינטונציה בה אנו משתמשים, עוצמת הקול שלנו ומהירות הדיבור. 7% בלבד ממה שאנו מגיבים אליו קשור לתוכן המילולי של המסר. רוב התקשורת המתקיימת בין אנשים אם כן, איננה מילולית כלל והרבה יותר חשוב ממה אנחנו אומרים, זה איך אנחנו אומרים את זה. מסקנה נוספת של המחקר היא שכאשר אין הלימה בין ערוצי התקשורת השונים, אנו נוטים יותר להאמין למרכיבים הבלתי מילוליים, כך שהמסרים הפיזיים הרבה יותר חזקים מהמילים הנאמרות.

גם מבלי לדעת את הנתונים האלו, אנשים נורמטיביים משתמשים בטבעיות בשפת הגוף שלהם ונעזרים בידע האינטואיטיבי שלהם בתקשורת עם אחרים, כשהם מפענחים במהירות, באופן אוטומטי, את המסרים הבלתי מילוליים שנשלחים אליהם. לעומתם, עבור אנשים עם הפרעת תקשורת, שפת הגוף נראית הרבה פעמים כמו ריקוד חסר משמעות שאנשים עושים בנוסף למילים שלהם. חסרה להם היכולת לפענח את השפה הזו, מה שיוצר אצלם בלבול מאוד גדול, קושי בהבנת סיטואציות חברתיות ואי הבנות מרובות. לעיתים תכופות, זה גם גורם להם להתרחק מאנשים ולהימנע ככל האפשר מאינטראקציות תקשורתיות, על מנת להגן על עצמם מאי הנעימות הנלווית אליהן. במערכת יחסים אינטימית, ככל שהקשר בין בני הזוג מתהדק, גוברת גם הציפייה של נשים שבן זוגן יבין אותן ללא מילים, שיידע לקרוא ולפרש את המבטים שלהן ויספק להן את מה שהן זקוקות לו באותו הרגע, מבלי שיבקשו את זה באופן מפורש. כאשר לגבר יש הפרעת תקשורת, הציפייה הזאת לא ריאלית. הוא פשוט לא מסוגל לעשות את זה כי אין לו את היכולת להבין את המסרים האלו.

כשהפרעת התקשורת לא מאובחנת, וכששני בני הזוג לא יודעים על קיומה, התסכול והכעס הנלווים לסיטואציות יום יומיות מובנים לגמרי. הגיוני שאחרי 10 שנות נישואין למשל, האישה מניחה שבעלה כבר אמור לדעת מה היא רוצה ומה היא צריכה ממנו במצבים מסוימים. וכשהוא לא מגיב באופן שהיא מצפה ממנו להגיב, היא מפרשת את זה כחוסר התחשבות, חוסר אמפתיה וחוסר אכפתיות. כשהיא מביעה את האכזבה שלה בקול, היא מצפה לפחות להתנצלות. אבל אם בעלה לא מצליח להבין מה היא רוצה ממנו ובמה הוא נכשל, לא רק שהוא לא מתנצל, הוא גם נעלב מהאופן שבו היא מדברת אליו ומהיחס שהוא מקבל ממנה.

לאנשים עם הפרעת תקשורת קשה לראות את נקודת המבט של האחר וקשה להם גם לווסת את רגשותיהם. כלפי חוץ, הם לפעמים נראים אטומים וחסרי רגשות, אבל זה רחוק מלתאר את המציאות. למעשה, הרגשות שלהם כל כך עזים, שהם מציפים אותם, ובגלל שכל כך קשה להם להתמודד עם ההצפה הרגשית הזאת, הם מגיבים באופן טיפוסי באחת משתי דרכים קיצוניות ומנוגדות. מצד אחד, הם יכולים להגיב בהתקף זעם גדול, המלווה בשימוש במילים פוגעניות ובאלימות המופנית כלפי חפצים ואפילו שבירתם. מצד שני, הם עשויים להיראות קרים ורגועים מול סערת רגשות של בת הזוג שלהם. הם הרבה פעמים יפגינו התנהגות נמנעת במצבים רגשיים תובעניים, אולם לא בגלל שלא אכפת להם מבת זוגם. הסיבה להתרחקותם היא הקושי שלהם להתמודד עם רגשותיהם ועל אחת כמה וכמה הקושי המאוד גדול שלהם להתמודד עם הרגשות של מישהו אחר. בת הזוג בדרך כלל מפרשת את הנסיגה של בן זוגה כהוכחה לחוסר אהבה מצדו ולחוסר רגישות.

אני רוצה להבהיר כי התנהגות פסיבית של שתיקה והסתגרות פוגעת בבת הזוג לא פחות מאשר ביטוייה של התנהגות אגרסיבית. בשני המקרים מדובר באלימות ובהתעללות נפשית. יתרה מזאת, מחקרים מוכיחים כי ההשלכות הבריאותיות והנפשיות של אלימות פסיכולוגית הן אפילו חמורות יותר מההשלכות של אלימות פיזית. כך שאני רוצה להדגיש כי ההבנה שמוקדי הקושי במערכת היחסים הזוגית נובעים משוני נוירולוגי ולא מתוך כוונה לפגוע, אינה אומרת שצריך להשלים עם הפגיעה. הנזק הנגרם הוא עדיין אותו הנזק, בין אם הוא נעשה באופן מכוון ובין אם לא. כך שנשים צריכות לשמור על עצמן ולסיים מערכות יחסים שגורמות להן סבל, או לעשות מאמץ לשקם אותן ולשנות את דפוסי התנהגות הפוגעים בהן.

בקליניקה שלי אני עובדת עם נשים ועם זוגות המתמודדים עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהם ומלווה אותם ביצירת תהליכי שינוי. את מוזמנת לתאם אתי פגישת יעוץ. 
התקשרי: 0507865822, או מלאי את הפרטים בטופס המצורף ואחזור אלייך בהקדם: http://lp.vp4.me/d84x

פנינה ארד,

מאמנת, יועצת זוגית, מנחת קבוצות

ודוקטורנטית לפסיכולוגיה.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל