כמו הצפרדע המתבשלת

 

הרבה מהנשים הבוגרות שאני פוגשת מתארות תחושות של מוות כשהן מתבוננות לאחור בכאב ומצטערות על שנים רבות מדיי שבוזבזו ועל חלומות ושאיפות שלהן, שנזנחו לאורך השנים.

אז איך קורה שבחורה צעירה, מוכשרת ושאפתנית מאבדת את עצמה בנישואים עד כדי כך שהיא מרגישה עשרים שנה מאוחר יותר שהיא חווה גסיסה איטית?

גליה (שם בדוי), בת 46, נשואה עם שלושה ילדים, סיפרה לי איך זה קרה לה. היא סיימה שני תארים בהצטיינות יתרה באוניברסיטה העברית. במהלך הלימודים התחתנה עם יואב (שם בדוי), בחור מבריק ושאפתן לא פחות ממנה. היא הייתה מאוהבת מאוד וחלמה להקים משפחה ולנהל עם יואב מערכת יחסים שוויונית שבה שניהם יוכלו להתפתח ולהתקדם מבחינה אישית ומקצועית.

עם סיום הלימודים, היא נכנסה לשמירת היריון ממושכת, שהסתיימה בניתוח קיסרי שבו הביאה לעולם את דנה (שם בדוי). מיד אחר-כך, לגמרי בטעות, היא נכנסה להיריון עם התאומים השובבים, שדרשו היערכות שונה ומורכבת הרבה יותר.

גליה ויואב היו מאושרים וגאים במשפחה הנפלאה שיצרו באהבה, אולם בעוד יואב הלך וטיפס בסולם הדרגות בחברה שבה עבד, משקיע את כל זמנו ומרצו בעבודה, גליה השקיעה את מירב זמנה ומרצה בגידול הילדים הקטנים שלהם ובביצוע המטלות השוטפות והבלתי נגמרות בבית, כשהיא רואה לנגד עיניה את הפער ההולך וגדל בינה לבין הבעל המצליח שלה ומתבוננת בו בקנאה.

וכך, למרות שאמרה לעצמה שוב ושוב שמדובר במצב זמני, עד שהילדים יגדלו קצת, היא מצאה את עצמה במשך שנים רבות מתפקדת על תקן של עקרת בית במשרה מלאה, משהו שמעולם לא תכננה לעשות, צוברת כעס ותסכול על חוסר השותפות של יואב, על התנערותו מאחריות כלפי הבית והילדים ועל ההתעלמות העקבית שלו מרגשותיה ומבקשותיה לקבל ממנו עזרה.

מה שפגע בה יותר מכל, היה זה שיואב בכלל לא ראה ולא העריך את ההקרבה הגדולה שלה ואת ההשקעה האדירה שלה בילדים. הוא קבל את כל מה שעשתה כמובן מאליו, מתגאה בפני כולם במשפחה הנפלאה ובילדים המוצלחים שלו, מבלי להוקיר לה שום תודה על עמלה. לעיתים קרובות, כשהיא הייתה מתלוננת על תשישות גדולה, או על כמה קשה לה להתמודד לבד עם הילדים, הוא היה אפילו מתנשא מעליה ושואל אותה בזלזול: "מה את בכלל עושה כל היום"? 

הוא היה משוכנע שבזה שהוא עובד ומפרנס יפה, הוא תורם את חלקו למערך המשפחתי.

עם הזמן, גליה התחילה להרגיש שהיא מאבדת את עצמה לגמרי בנישואים האלה. השאיפות והחלומות שהיו לה בצעירותה נראו לה כמו זיכרון מעורפל מהעבר הרחוק. היא איבדה את הביטחון שלה בעצמה וביכולותיה המקצועיות ואיבדה גם את האמונה שהיא יכולה לעשות שינוי.

גליה אמרה לי שהיא מרגישה כמו בסיפור על הצפרדע שהתבשלה לאיטה במים רותחים.

ולמי שלא מכירה את הסיפור, מדובר במשל שאומר שאם תשימו צפרדע בתוך סיר עם מים רותחים, היא תקפוץ מיד החוצה כדי להימלט מהסכנה. לעומת זאת, אם תכניסו את אותה הצפרדע לסיר עם מים פושרים ונעימים ותעלו את הטמפרטורה באופן הדרגתי למצב של רתיחה, הצפרדע כלל לא תשים לב לסכנה, עד שזה יהיה מאוחר מדיי והיא תתבשל למוות. מוסר ההשכל של המשל הזה הוא שכאשר מתעלמים מדברים קטנים שמפריעים לנו או פוגעים בנו, הם עלולים בסופו של דבר להתעצם, לגרום לנזקים גדולים ואפילו להרוג אותנו.

אני פוגשת אצלי בקליניקה הרבה מאוד נשים שמרגישות בדיוק כמו גליה וכמו הצפרדע המתבשלת לאיטה בסיר עם מים רותחים. לקח להן לפעמים שנים רבות להבין שאין בזוגיות שלהן שום הדדיות, שהן נמצאות באופן תמידי במצב של ויתור ונתינה ומקבלות מעט מאוד בתמורה. לקח להן גם הרבה מאוד זמן לקלוט שבן הזוג שלהן בכלל לא רואה ולא מעריך את כל מה שהן עושות וגם לא מבין מה כל כך קשה להן ועל מה הן מתלוננות.

בהרבה מהמקרים האלו, מאחורי חוסר ההבנה, חוסר השותפות, המיקוד באינטרסים האישיים וההתעלמות הבוטה מצרכיה של בת הזוג, מסתתרת הפרעת תקשורת, אוטיזם בתפקוד גבוה, שמעולם לא אובחן, ובכל זאת, מחבל בעקביות בתקשורת ובאינטימיות הזוגית, פוגע בבת הזוג ומערער את תחושת הביטחון העצמי שלה.

אני רוצה לחזור לרגע לסיפור על הצפרדע המתבשלת. חשוב לי לציין שבסופו של דבר, המשל התברר כשגוי מבחינה מדעית. היו ניסויים שהוכיחו בפירוש כי צפרדעים יכולות להציל את עצמן ממוות גם כאשר הרתיחה היא איטית. עם או בלי המדע, מה שברור לחלוטין הוא שבשני המקרים, הצפרדע שבסיר חווה פגיעה קשה ונכווית מהמים הרותחים.

באופן דומה, בין אם קיימת או לא הפרעת תקשורת ברקע, נשים שנמצאות או שהיו בזוגיות שבה חלוקת התפקידים לא הייתה שוויונית ולא נתפסה בעיניהן כהוגנת, מתמודדות עם שחיקה נפשית מאוד גדולה. כשהן מוותרות על השקעה בקריירה מקצועית ועל התפתחות אישית ולא זוכות להערכה על השקעתן העצומה במשפחה, הן גם מאבדות את תחושת הערך העצמי שלהן ואת הביטחון ביכולותיהן המקצועיות שהוזנחו.

נשים הנמצאות במצב כזה זקוקות לתהליך של החלמה והעצמה כדי לצאת מהמקום שבו הן נמצאות. וזה לגמרי אפשרי לצאת מהמקום הזה. אני יודעת, כי גם אני הייתי שם, במקום של הוויתור, במשך הרבה מאוד שנים. אני מאמינה שכל אישה יכולה לעשות שינויים מרחיקי לכת ברמה האישית, המשפחתית והמקצועית ולהגשים שאיפות וחלומות, בכל גיל. אני גם מאמינה שכל אישה ראויה לקבל יחס טוב, פרגון והערכה מבן הזוג שלה.

בשנים האחרונות ליוויתי מאות נשים בתהליך ממוקד של העצמה וריפוי. חלקן רצו והצליחו לחזור למעגל העבודה אחרי שנים רבות בבית. חלק מהן בחרו לצאת ללימודים או לעשות הסבה מקצועית. הרבה מהן מצאו סיפוק ומשמעות בעיסוק בתחביב ישן ואהוב וחלקן גם הפכו אותו לעסק מניב ומשגשג. מה שמשותף לכולן הוא שהן החליטו לעשות תפנית בחייהן ולמצוא את עצמן מחדש. הצעד הראשון פשוט מתחיל בהחלטה לעשות שינוי.

אם תרצי, אשמח ללוות גם אותך במסע האישי שלך לצמיחה ושינוי.

ד"ר פנינה ארד : 0507865822

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל