כולנו מכירים את האנשים האלו שמבטיחים הרים וגבעות, ובסופו של דבר, לא עומדים בהבטחותיהם. אבל אם האנשים האלו הם בני משפחה קרובים, או בני הזוג שלנו, תחושת האכזבה החוזרת ונשנית שלנו, היא בלתי נמנעת, כי הרבה יותר קל להגיע למסקנות קשות לגבי אנשים שאינם חלק מהמעגל החברתי הקרוב שלנו ולהתרחק מהם, מאשר להפסיק לסמוך על אנשים אהובים.
כאשר מדובר בבני זוג או בבני משפחה קרובים אחרים, קשה מאוד לוותר על התקווה שהם ישתנו, שבפעם הבאה זה יהיה אחרת, שהם אכן יקיימו את מה שהם הבטיחו לעשות. אז הנטייה היא לתת להם עוד ועוד הזדמנויות ולחוות עוד ועוד מפחי נפש. עד מתי? עד שנפסיק להאמין להם ולא נצפה מהם יותר לכלום, או עד שהם באמת ובתמים יחליטו לעשות שינוי ולעמוד בהתחייבויותיהם כלפינו.
מה שמבלבל הוא שלא תמיד מדובר באנשים שאפשר להגיד עליהם שהם חסרי אחריות באופן כללי. פעמים רבות, מדובר דווקא באנשים מאוד אחראיים שמפגינים מקצועיות רבה וראש גדול בעבודה ומתחמקים מלקחת אחריות רק בזירה הביתית, מול בת הזוג. כך שבאופן טבעי, היא מפרשת את זה כזלזול בה וכחוסר אכפתיות שלהם כלפי הבית והמשפחה.
בחלק גדול מהמקרים האלו, מסתתרת ברקע התופעה הזאת הפרעת תקשורת בלתי מאובחנת ששני בני הזוג אינם מודעים לקיומה. בניגוד לאנשים מניפולטיביים שמבטיחים הרים וגבעות על מנת לרכוש את אמונם של אחרים, כאשר מראש, אין להם שום כוונה לבצע את מה שהבטיחו, אנשים עם הפרעת תקשורת בדרך כלל מאוד כנים לגבי כוונותיהם לקיים את הבטחותיהם, אולם יחד עם זאת, נוטים לדחות את הביצוע או להתחמק ממנו בהמשך, בגלל הקשיים האובייקטיביים שלהם.
לחלקם יש הפרעת קשב וריכוז נלווית, שיכולה להסביר את השכחה או את הדחיינות שלהם לגבי ביצוע מטלות ביתיות. בנוסף לכך, אנשים עם הפרעת תקשורת מנסים בכל כוחם להימנע מעימותים. הם אומרים לבת הזוג כן, כדי שהיא תרד מהם באותו רגע ובאמת מתכוונים לבצע את מה שהתחייבו לגביו מאוחר יותר, אבל שוכחים מזה בהמשך. הם יכולים להתחייב על עשיית שינויים מרחיקי לכת מצידם בזוגיות, אם בת הזוג מאיימת לעזוב אותם, אבל מהר מאוד לחזור לדפוסי ההתנהגות הרגילים שלהם, ברגע שהם מרגישים שהסכנה חלפה ושהמשבר הזוגי מאחוריהם.
נשים מתקשות להבין את הפער בין המחויבות וההשקעה של בן זוגן בזירה המקצועית שלו, בתחביב, או בתחום עניין שחשוב לו, לעומת חוסר האחריות שהוא מפגין בזירה הביתית. הן מתקשות להבין איך זה שבמקומות אחרים, הוא זוכר ומבצע את כל מה שמוטל עליו, או את הדברים שהבטיח לעשות, לפעמים אפילו בהצטיינות יתרה, וכשמדובר במשהו שהן מבקשות ממנו ושהוא הבטיח להן לעשות, זה לא קורה. הפער הזה לא ברור ומאוד מכעיס אותן. הן מסיקות, ובצדק, שבחוץ, בן הזוג עושה מאמץ גדול לעמוד בהתחייבויותיו ואילו בבית, הוא משקיע הרבה פחות מאמץ, אם בכלל.
אנשים עם הפרעת תקשורת מאוד רגישים לביקורת המופנית כלפיהם. כשהם מרגישים מותקפים, הם נפגעים, נסגרים בעצמם ומתרחקים. המוגבלות הנוירולוגית שלהם, מקשה עליהם לראות ולהבין את נקודת המבט של בת הזוג, כך שלעיתים קרובות, הם רואים את עצמם כקורבן של הסיטואציה.
נשים הנאלצות להזכיר לבני זוגן שוב ושוב את אותם הדברים, מפתחות עם הזמן כל כך הרבה כעס כלפיהם, שגם אם בסוף הם כן עושים את הנדרש מהם, המאמץ שהן השקיעו ברדיפה אחריהם מותיר אותן כל כך מרוקנות, שהן לא מסוגלות אפילו להעריך את העבודה שנעשתה או להוקיר תודה על הביצוע. הרבה מאותן נשים, בסופו של דבר, מתייאשות ומפסיקות לבקש מבני זוגן דברים, מעמיסות על עצמן עוד ועוד מטלות ומגיעות למסקנה העצובה שיותר קל להן לבצע את הכול בעצמן מאשר לרדוף אחר בן הזוג שלהן שיחלוק איתן באחריות.
הפרעת התקשורת מאוד מקשה על האפשרות לדבר על הנושאים הטעונים, ללבן ולפתור אותם באופן יעיל, כך שבני הזוג נוטים להיתקל שוב ושוב באותם מוקשים שמביאים אותם לידי מבוי סתום ולאט לאט, הם פשוט מתרחקים זה מזו.
אז מה אפשר לעשות?
כשמדובר במטלות ביתיות- רצוי לוודא מראש זמני ביצוע ולא להשאיר אותם פתוחים, בין אם מדובר בשעה, ביום או בשבוע. אפשר לנהל מו”מ על הזמן, אבל ברגע שמסכימים עליו, לפחות יודעים מתי לצפות לביצוע המטלה, מפסיקים לנדנד ומתאזרים בסבלנות.
כשמדובר על שינוי דפוסי תקשורת או התנהגות, כדאי להתייחס בזהירות להבטחות לשינוי שנזרקות לחלל האוויר בקלות רבה מדיי ברגעי משבר. רצוי להכין תכנית מסודרת עם מטרות ויעדים לשינוי, כך שניתן יהיה לעקוב אחר ההתקדמות לכיוון השגת השינויים הרצויים. כדאי גם לקחת בחשבון שלא כל שינוי ניתן לבצע לבד, במיוחד כשיש אצל אחד מבני הזוג הפרעת תקשורת, ושלפעמים יש צורך לקבל הכוונה, ליווי ועזרה מקצועית.
המבחן הוא כמובן מבחן התוצאה. לא מספיק להתחייב לשינוי, אלא צריך לראות אותו קורה בשטח. המילים חייבות להיות מגובות במעשים.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר החדש שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
נשים בהחלט צודקות כשהן מצפות מבני זוגן לשים אותן ואת המשפחה בעדיפות עליונה ולתת קדימות להבטחות שהופנו כלפיהן. וגם אם מדובר בהפרעת תקשורת אצל בן הזוג, זה לא תירוץ להתחמק מלקיחת אחריות.
זוגיות בריאה מאפשרת לשני בני הזוג לסמוך אחד על השני, אבל מדובר באחריות אישית שכל אחד צריך לקחת על עצמו. אין שום דרך לאלץ מישהו לעמוד בהתחייבויותיו כלפינו. רק הוא עצמו יכול לקבל את ההחלטה לעשות זאת.
ואם זה לא קורה, אם בן הזוג מסרב לעשות שינוי ומסרב לקבל עזרה מקצועית, יש בהחלט מקום לקבל החלטות מיטיבות לגבי המשך הקשר הזוגי.
אשמח לשוחח אתך ולעזור לך לבחון את האפשרויות העומדות בפנייך,
ד”ר פנינה ארד: 0507865822.
שיחות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.